ההכנה המנטלית והפיזית

הוועדה מתחילה הרבה לפני שנכנסתם לחדר, בבית. אל תתלבשו "בשביל הוועדה". אם אתם ביום קשה והחולצה מקומטת, הגיעו כך. אם אתם מקפידים על לבוש מסודר כחלק ממנגנון ההגנה שלכם, הגיעו כך. הרופאים מחפשים לראות אתכם כפי שאתם ביומיום.

מה להביא?

תעודת זהות (חובה).

דף נקודות ("דף עזר"): בגלל ההצפה הרגשית, לוחמים רבים שוכחים פרטים קריטיים. מותר ואף מומלץ להחזיק דף עם רשימת התסמינים שהכי מפריעים לכם (שינה, התפרצויות, קושי במקומות הומי אדם).

מלווה (בן/בת זוג או הורה) ועורך דין.

בתוך החדר: מי נגד מי?

חדר הוועדה הוא לרוב חדר משרדי פשוט. בחדר תפגשו את:

1. היו"ר (פסיכיאטר): הוא הסמכות הרפואית. הוא ינהל את השיחה, יקשיב לכם וינסה לקבוע לאיזה סעיף ליקוי אתם מתאימים.
2. מזכיר הוועדה: תפקידו טכני – רישום הפרוטוקול. ודאו שהוא מקליד בזמן שאתם מדברים. אם אתם רואים שהוא הפסיק להקליד כשאמרתם משהו חשוב, מותר לעצור ולבקש: "חשוב לי שהדבר הזה יירשם בפרוטוקול".
3. הצד שלכם: עורך הדין, אם יש והמלווה.

מה באמת קורה שם?

חשוב לנצל את הזמן העומד לרשותכם בצורה מיטבית ולכן עליכם להיות ממוקדים. בתחילת השיחה, הרופא ישאל "מה שלומך?" או "ספר לי איך אתה מרגיש". אל תגידו "בסדר". זו לא שאלה חברתית. תארו את המצב כפי שהוא.

במהלך השיחה שתפו בתפקוד והרגשות שלכם כיום. הרופא לא צריך שתספרו שוב את קרב הליבה (זה כתוב בתצהיר). הוא רוצה לדעת איך זה משפיע עליכם היום.

שפת הגוף: אל תנסו "להחזיק את עצמכם" בכוח כדי להיראות חזקים. אם אתם מרגישים רעד, אם קשה לכם לשבת, תנו לזה ביטוי. זה חלק מהאבחון.

על מה לדבר בוועדה הרפואית?

האדם שהייתי מול האדם שאני היום

זה הבסיס. הרופאים צריכים להבין את הפערים ברמת התפקוד:

– הגיינה אישית: האם אתם מתקלחים כל יום? האם אתם מחליפים בגדים? "פעם הייתי מאוד מטופח, היום אני יכול לעבור שלושה ימים בלי לצחצח שיניים כי אין לי כוח לראות את עצמי במראה".

-שינה וסיוטים: אל תגידו "אני לא ישן". תגידו: "אני נרדם רק ב-3 לפנות בוקר מול הטלוויזיה כי אני מפחד מהשקט", "אני מתעורר בצרחות/רטוב מזיעה וצריך להחליף מצעים באמצע הלילה".

-דריכות יתר (היפר-ויג'ילנטיות): "אני לא יכול לשבת במסעדה עם הגב לדלת", "אני בודק את המנעולים בבית 10 פעמים בלילה", "רעש של אופנוע או טריקת דלת גורם לי לזנק/לקפוא.

המעגל המשפחתי

הסעיף שהכי משפיע על אחוזי הנכות הוא הפגיעה ביחסים הקרובים.

-זוגיות ואינטימיות: "אני ובת זוגי ישנים בחדרים נפרדים כי אני בועט מתוך שינה", "איבדתי כל רצון למגע אינטימי", "אני לא מסוגלת להכיל את הקשיים שלו, אני ישר מתפרצת".

-הורות: "אני לא יכולה לשאת את הרעש של הילדים שלי", "אני נמנע מאירועים בבית הספר כי הצפיפות חונקת אותי", "הילדים שלי מפחדים מהתגובות שלי, אני מרגישה שאני דמות מאיימת בבית".

-התפרצויות זעם: תארו אירוע ספציפי. "שברתי את השלט של הטלוויזיה כי הוא לא עבד", "צרחתי על הבן שלי בגלל משהו שטותי כי הרגשתי תחושת מחנק".

המעגל התעסוקתי

עבודה היא המדד המרכזי של משרד הביטחון ל"שיקום", פרטו אם אתם חשים:

-חוסר יציבות: "החלפתי 4 מקומות עבודה בשנה האחרונה", "אני לא מסוגל לקבל מרות ממנהלים, כל הערה מקפיצה אותי".

-ריכוז וזיכרון: "אני בוהה במסך שעות ולא מצליחה לבצע פעולות פשוטות", "אני שוכח פגישות, שוכח מה אמרו לי לפני רגע".

-הימנעות בעבודה: "אני עובדת רק בלילות כדי לא לפגוש אנשים", "אני לא יוצא להפסקות צהריים עם כולם כי השיח החברתי מלחיץ אותי".

המעגל החברתי

-ניתוק קשרים: "חסמתי חברים בוואטסאפ כי אין לי כוח לשאלות שלהם", "הפסקתי לצאת לימי הולדת או למפגשי חברים, אני מעדיפה להיות לבד".

-אובדן עניין: "הייתי אוהד כדורגל שרוף/הייתי רץ מרתונים והיום שום דבר לא גורם לי הנאה. הכל מרגיש סתמי".

-פלאשבקים במרחב הציבורי: "ביום העצמאות או ביום הזיכרון אני נועלת את עצמי בבית", "ריח של מנגל מזכיר לי את הריח מהאירוע ואני פשוט חייבת לברוח".

איך להציג את זה בוועדה? 

1. שיטת ה"לפני ואחרי": בכל נושא, תנו השוואה. "לפני המלחמה הייתי מרכז החבורה. היום אני מפחד ללכת לסופר שלא אפגוש שם מישהו שאני מכיר".
2. סיפורים קטנים: אל תגידו "יש לי בעיות חברתיות". תארו סיטואציה:  "החבר הכי טוב שלי התחתן ולא הלכתי לחתונה כי לא יכולתי לשאת את המחשבה על הבלאגן שיהיה לי עם המוזיקה והקהל".
3. הודאה בחולשה: אל תתביישו בשום דבר. אם אתה נעזר בהורים כדי לסגור את החודש, אם בן הזוג שלך עושה את כל הקניות כי את לא מסוגלת להיכנס לסופר, תגידו את זה. זה לא בושה, זו הנכות שלכם.